היום מאיה וליז מתחילות מסגרת חדשה - גן חובה. מערכת החינוך עובדת כאן באופן שונה מישראל.למיטב הבנתי עד גיל 4 יש רק מסגרות פרטיות למי שזקוק לה. בגיל 4 יש את קינדי שזה כמו טרום חובה רק שילדים הולכים פעמיים בשבוע בלבד לגן ולא שבוע שלם כמו בארץ. בגיל 5 שזה בעצם אמור להיות גן חובה כאן נקרא Pre Primary וזאת כיתת לימוד להכנה לכיתה א'. במה זה שונה מקינדי: שבוע לימודים מלא - 5 ימים בשבוע כל יום 6 שעות, מדי בית ספר, מסגרת לימודית המכינה את הילדים לקראת שגרת בית הספר ולימוד שפה - אותיות, כתיבה וקריאה. סמסטר הבא הן כבר יתחילו להשתתף בשיעורי שחיה. אני יודעת שזה נשמע כאילו הבנות נכנסו ישירות לבית הספר אבל הכיתות קטנות וגננות/מורות מאוד זורמות עם הילדים. הכל עובר ברוגע.
אני לקחתי את מאיה וליז לחוג אנגלית לרלוקיישן באקדמיה Butterfly בנס ציונה. תודה לך נורית על ההתאמה של חוג אנגלית למצבינו. הן הכירו את ה ABC כמה שירים, מושגים ובמיוחד זכרו את הCookie Monster מרחוב שומשום. כאן כבר בשבועיים הראשונים הן למדו שוב את אותם השירים, ממשיכות ללמוד את ה ABC וממשיכות להתלהב מהקוקי מונסטר :-) דבר שלדעתי מאוד תרם לכניסה למסגרת המקומית.
ביום לימודים יש להן שתי ארוחות: ארוחת בוקר קלה שבה מותר להביא רק פירות/ירקות או איזה חטיף בריאות וארוחת צהריים שיכולה להיות ממש ארוחה מלאה כמו פסטה ושניצלים או כריכים ופיצה. כל הארוחות ילדות מביאות מהבית וכל בוקר/ערב לפני אני כבר צריכה לתכנן ולהכין מה הן לוקחות. יכול להיות שעבורי זאת עוד התעסקות בבוקר אבל ת'אמת אני מעדיפה ככה. יש לי שלטה מלאה באוכל של הבנות ואני לא צריכה לדאוג מכך שמאיה אוכל רק חומוס עם לחם כי זה מה שהיא אכלה במשך שנתיים שלמות בגן העירוני הישראל.
כרגע הן נמצאות בכיתה עם עוד 13 ילדים בלבד, בה"כ 15 ילדים בכיתה מול ה-35 ילדים שהיו בגן אפרסק שלנו. איזה הבדל להגיע בבוקר. אף אחד לא צורח ולא צועק, גם לא הצוות. הכל רגוע וזורם. ושום דבר זה "לא נורא" או כמו שכאן אומרים No Worries. אני יודעת שבנות צריכות להתרגל להוריד את הווליום שלהן כשהן מדברות כי בארץ הן היו צריכות לצעוק בגן כדי שישמעו. אני זוכרת שגם אני בקושי הייתי שומעת אותן כשהייתי באה בבוקר.
יחד עם הגננת יש עוד סייעת ועוד סייעת נוספת שמסתובבת מכיתה לכיתה לראות איפה צריכים עוד עזרה. למרות שהגננת זורמת עם הילדים היא מצליחה לשמור על המסגרת הקבועה וכולם מכירים אותה.
מאיה וליז עוד מתרגלות ללבישת המדים ומקווה שעד סוף סמסטר הזה כבר יכנסו לשגרה. הן קיבלו מאוד יפה את הגננת החדשה וכבר התחברו עם כמה בנות שיושבות לידן. להבדיל מכיתה רגילה והמוכרת לי, כאן השולחנות עומדים יחד ויוצרים מלבן ארוך כך ש 6-8 ילדים יושבים יחד פנים מול פנים. אף אחד לא יושב מאחורי מישהו אחד.
למרות שהפוסט הזה מתוייג ליום הראשון של הלימודים, אנחנו נמצאים כבר 3 שבועות אחרי והבנות מפטפטות כבר באנגלית. הן מתקשרות עם ילדים אחרים וחולקות חווית עם הגננת.
בקיצור...אני מרוצה אפילו מאוד! אני מרוצה שהבנות נכנסו בכיך למסגרת, בלי בכי. הן הולכות בבוקר בכיף, חוזרות הביתה עם חיוך ונהנות עם חברות חדשות. אוכלות נהדר, ומיום ליום מורידות את יצר ההשרדות כה מוכר בגנים העירוניים שלנו....עכשיו חושבת מה יהיה שנה הבאה ועד כמה זה באמת שונה.
אני לקחתי את מאיה וליז לחוג אנגלית לרלוקיישן באקדמיה Butterfly בנס ציונה. תודה לך נורית על ההתאמה של חוג אנגלית למצבינו. הן הכירו את ה ABC כמה שירים, מושגים ובמיוחד זכרו את הCookie Monster מרחוב שומשום. כאן כבר בשבועיים הראשונים הן למדו שוב את אותם השירים, ממשיכות ללמוד את ה ABC וממשיכות להתלהב מהקוקי מונסטר :-) דבר שלדעתי מאוד תרם לכניסה למסגרת המקומית.
ביום לימודים יש להן שתי ארוחות: ארוחת בוקר קלה שבה מותר להביא רק פירות/ירקות או איזה חטיף בריאות וארוחת צהריים שיכולה להיות ממש ארוחה מלאה כמו פסטה ושניצלים או כריכים ופיצה. כל הארוחות ילדות מביאות מהבית וכל בוקר/ערב לפני אני כבר צריכה לתכנן ולהכין מה הן לוקחות. יכול להיות שעבורי זאת עוד התעסקות בבוקר אבל ת'אמת אני מעדיפה ככה. יש לי שלטה מלאה באוכל של הבנות ואני לא צריכה לדאוג מכך שמאיה אוכל רק חומוס עם לחם כי זה מה שהיא אכלה במשך שנתיים שלמות בגן העירוני הישראל.
מאיה במדי בית הספר
ליזי בינתיים מתרגלת לצבעים
כרגע הן נמצאות בכיתה עם עוד 13 ילדים בלבד, בה"כ 15 ילדים בכיתה מול ה-35 ילדים שהיו בגן אפרסק שלנו. איזה הבדל להגיע בבוקר. אף אחד לא צורח ולא צועק, גם לא הצוות. הכל רגוע וזורם. ושום דבר זה "לא נורא" או כמו שכאן אומרים No Worries. אני יודעת שבנות צריכות להתרגל להוריד את הווליום שלהן כשהן מדברות כי בארץ הן היו צריכות לצעוק בגן כדי שישמעו. אני זוכרת שגם אני בקושי הייתי שומעת אותן כשהייתי באה בבוקר.
יחד עם הגננת יש עוד סייעת ועוד סייעת נוספת שמסתובבת מכיתה לכיתה לראות איפה צריכים עוד עזרה. למרות שהגננת זורמת עם הילדים היא מצליחה לשמור על המסגרת הקבועה וכולם מכירים אותה.
מאיה וליז עוד מתרגלות ללבישת המדים ומקווה שעד סוף סמסטר הזה כבר יכנסו לשגרה. הן קיבלו מאוד יפה את הגננת החדשה וכבר התחברו עם כמה בנות שיושבות לידן. להבדיל מכיתה רגילה והמוכרת לי, כאן השולחנות עומדים יחד ויוצרים מלבן ארוך כך ש 6-8 ילדים יושבים יחד פנים מול פנים. אף אחד לא יושב מאחורי מישהו אחד.
את האנגלית הן לומדות דרך סהפרים, משחקים וגם טלויזיה. יש להן מקרן בכיתה בעזרתו הגננת מראה כמה פעמים בשבוע סרטי ילדים לימודיים. פעם בשבוע יש יום סיפריה בו כל הכיתה הולכת לספריה של הקטנים וכל ילד וילדה בוחרים ספר לשבוע הביתה. בנוסף לזה אנחנו מקבלים כל יום ספר אחר באנגלית המלמד אותן מושגים בסיסיים ויומיומיים.
הספר שליז בחרה מהספריה :-)
הספר של מאיה
למרות שהפוסט הזה מתוייג ליום הראשון של הלימודים, אנחנו נמצאים כבר 3 שבועות אחרי והבנות מפטפטות כבר באנגלית. הן מתקשרות עם ילדים אחרים וחולקות חווית עם הגננת.
בקיצור...אני מרוצה אפילו מאוד! אני מרוצה שהבנות נכנסו בכיך למסגרת, בלי בכי. הן הולכות בבוקר בכיף, חוזרות הביתה עם חיוך ונהנות עם חברות חדשות. אוכלות נהדר, ומיום ליום מורידות את יצר ההשרדות כה מוכר בגנים העירוניים שלנו....עכשיו חושבת מה יהיה שנה הבאה ועד כמה זה באמת שונה.
No comments:
Post a Comment